שמואל נכון בטקסט מרגש וכואב על חברו הטוב ביותר, חברים לצוות בסיירת גבעתי –
סמל צחי יטח ז"ל ,שנפל בבופור.

"יום שישי, שעת צהריים ואני בסלון. אמש שבתי מאוחר מהבסיס, לא זה שבו רציתי להיות, דלעת', עם החברים אלא מהשלישות ברמת גן, מעוז הדוגמניות והכדורגלנים. השנה היא 2000, הבאג לא הרס שום דבר והחיזבאללה חוגג בלבנון. אני כבר חודש לתוך תפקידי החדש בחמ"ל נפגעים. צוות קטן ואינטימי, מופרע וחורני בו כולם עושים הכל, הכי קרוב לצוות לוחם בשלישות.

בטלוויזיה הוקרנה תכנית כלשהי, אני נעתי לכיוון המטבח, ולפתע מבזק חדשות. "טילים נורו על מוצב הבופור. נשוב אליכם עם פרטים נוספים". אני כבר הבנתי את המסר. יש חלל. טלפון לחמ"ל, יואב, חייל ותיק ואפאטי על הקו.
"יואב, מי ההרוג בבופור"
"תשמע, שמוליק קוראים לך נכון? לא יכול לומר לך"
יואב, תשמע, הצוות המקביל מהפלחהן נמצא שם ויש רק אדם אחד שממש אכפת לי ממנו, רק תאמר לי אם זה הוא"
"תראה, אני לא יכול לומר לך כלום עכשיו"
"יואב, אנחנו לא מכירים, אבל ראית שאני לא מדבר, אני אומר את השם ואתה תגיד אם כן או לא, טוב? "
" אני לא עונה לך"
"צחי איטח. "
" אני….. אהההה…… זה……"
"יואב…..? זה צחי? אם אתה לא עונה עכשיו, אני מגיע בעצמי לגלות"
"זה צחי".
דממה. לא האמנתי. החבר הטוב ביותר שלי, אפילו בתוך הצוות שלי, נהרג. מה הסיכוי? אמי שואלת אותי מה קרה ואני נכנס למיטה ומתחיל לבכות, כמו משוגע, כמו שלא בכיתי מעולם. למיטב זכרוני גם יוני אחי היה נוכח. הם היו בהלם. אני הייתי בהלם.
השבת הייתה גרועה. ראשון היה מחריד. נגשתי לכתוב את מכתב התנחומים הראשון שלי, לאחד מחבריי הטובים. הזיה.

נפגשנו ביום השני לגיבוש לסיירות של גבעתי. אני כמובן נקעתי את שני הקרסוליים שלי והוא הותש מסיבה כלשהי. הצמידו אותנו והורו לנו לחכות באמצע המדבר לטנדר. ישבנו שניים וממש למדנו להכיר אחד את השני. אחרי חמש שעות בשמש וכדור גומי קופצני שמצאנו באמצע נחל אכזב, החלטנו שאנחנו מתקבלים ליחידות שרצינו. אני לעורב והוא לפלחהן. ואת הכדור הקטן הזה נחצה לשניים ונפגש בסוף המסלול. שנינו עברנו את הראיון ושרדנו בקושי רב את החודשים הבאים, חלקנו חוויות מצחיקות יחד, משפט צבאי אחד וסוג של גורל משותף. הכרנו את החברות ובכל צומת בו נפגשנו ידענו שאנחנו עוד נצליח לצלוח את הטירוף הזה. לפני שעלה לבופור שוחחנו ואחלתי לו הצלחה והוא ניחם אותי שיהיה בסדר גם בשלישות.
את החצי שלי בכדור הבאתי להוריו כשנה לאחר מכן. לא יכולתי להביא את עצמי להלוויה האיומה הזו. של אב הקובר את בנו שניסה ללכת בעקבותיו ולשרת ביחידה אותה הקים. למרות שיכל לעשות דברים רבים ככ במקום.

יום הזיכרון הוא היום של צחי, ויום שישי ה-11 לפברואר לעולם לא ישכח. זהו, פרקתי. "

15 תגובות

  1. Hi there colleagues, how is everything, and what
    you wish for to say about this post, in my view its really
    awesome in support of me.

    השאר תגובה
  2. Hi, i read your blog occasionally and i own a similar one and i was just
    wondering if you get a lot of spam responses? If so
    how do you stop it, any plugin or anything you can recommend?

    I get so much lately it's driving me mad so any assistance is very much appreciated.

    השאר תגובה
  3. Excellent items from you, man. I've consider your stuff prior to and you are just
    extremely magnificent. I really like what you have bought here, certainly like what you're stating and the way through which you
    say it. You are making it enjoyable and you continue to
    take care of to stay it wise. I can not wait to learn much more from you.
    That is actually a tremendous site.

    השאר תגובה
  4. Wonderful items from you, man. I've bear in mind your stuff previous to and you are simply extremely great.

    I really like what you have got right here, really like what you're stating and the
    way in which through which you assert it. You make it entertaining and you still care
    for to keep it smart. I can not wait to read much more from
    you. This is really a wonderful site.

    השאר תגובה
  5. I was recommended this blog via my cousin. I am not certain whether or
    not this publish is written via him as no one else recognize such distinct about my problem.
    You're incredible! Thank you!

    השאר תגובה
  6. Heya i am for the first time here. I found this board and
    I find It really useful & it helped me out a lot. I hope to give something back and aid others like you aided me.

    השאר תגובה
  7. Hello colleagues, how is all, and what you desire to say on the topic of this post,
    in my view its genuinely remarkable designed for me.

    השאר תגובה
  8. Hello! I could have sworn I've been to this site before but after reading through
    some of the post I realized it's new to me. Anyhow, I'm definitely delighted I
    found it and I'll be bookmarking and checking back frequently!

    השאר תגובה
  9. Genuinely when someone doesn't be aware of afterward its up to
    other users that they will help, so here it occurs.

    השאר תגובה
  10. My partner and I stumbled over here from a different website and thought I should check things out.
    I like what I see so now i'm following you.
    Look forward to finding out about your web page repeatedly.

    השאר תגובה

שלח תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *