סרן אנטולי קריסק ז"ל

בן ראיסה ויצחק
נולד: במולדביה
ב-י"ח באדר תש"מ , 6/3/1980
התגייס ב 28.10.1998
התגורר: בפתח תקוה
נפל: בפעילות מבצעית
ב-י"ג בתמוז תשס"ב , 22/6/2002
שרת: בחטיבת גבעתי
"יחידה: פלנ"ט "דקלה
תפקיד: סגן מפקד פלוגה
מקום נפילה: אלי סיני
באזור: השפלה הדרומית והנגב
נקבר: בפתח תקוה – סגולה

קורות חיים

בנם של ראיסה ויצחק. אנטולי נולד במולדובה, אז בברית המועצות, ביום י"ח באדר תש"מ (6.3.1980). אח לרימה.

לקראת סוף לימודיו בגן הילדים אובחן אנטולי כמחונן, ומיד בתחילת לימודיו היסודיים הוא התקבל לבית ספר לילדים מחוננים, בית ספר מס' שש-עשרה בעירו בלצ'י, בו מרבית הלימודים היו באנגלית. בבית הספר הזה הוא למד עד כיתה י"א, ולאורך כל שנות לימודיו בלט ביכולתו בלימודים, כמו גם במעורבותו הרבה באירועי חברה, תרבות וספורט.

במקביל ללימודים החל אנטולי ללמוד בבית ספר לשחמט, ועד מהרה התאהב במשחק והיה לשחקן מקצועי ומצטיין. במהלך השנים אנטולי הגיע פעמים רבות להישגים מרשימים בתחרויות שחמט.

מגיל צעיר אנטולי תמיד היה מוקף בחברים רבים, אשר ראו בו דמות מובילה ומנהיגה. "לאנטולי הייתה תחושת צדק והוגנות", סיפרה אחותו רימה, "הוא תמיד ידע לגשת לבעיות בהיגיון ולפתור משברים באופן הוגן וצודק. בזכות תכונות אלו אנטולי היה דמות מובילה ומרכזית בקרב חבריו … עובדת היותו שחקן שחמט מקצועי הקנתה לו יכולות אנליטיות ושיקול דעת למופת, שתמיד היה לצדו ברגעים מאתגרים". בשעות הפנאי שלו אנטולי הירבה בקריאת ספרים ובהאזנה למוזיקה, ולרוב היה מאזין לזמר שהעריץ – בון ג'ובי.

כילד אנטולי היה חבר בתנועת "החלוצים" במולדובה, בלט בפעילותו והוביל מהלכים חברתיים. בהמשך, כנער הוא השתתף בחופשות הקיץ במחנות שארגנה הסוכנות היהודית, שם נחשף לציונות ולמדינת ישראל והחל ללמוד עברית. עם הזמן אף היה למדריך במחנות האלו.

עם השנים התחזקה מאוד הווייתו הציונית של אנטולי, והוא החליט לעלות לארץ לבדו, במסגרת "נעל"ה" (נוער עולה ללא הורים). "דמותו של אנטולי הייתה מאופיינת בשילוב של אינטליגנציה, השכלה, חכמה ונחישות גדולה", כתבה אחותו, "הדוגמה הטובה לכך היא עלייתו לבד לישראל". אנטולי הגיע לישראל בשנת 1996 ובשנתיים הבאות חי בכפר הנוער בבן שמן, שם השלים את ידיעותיו בעברית וכן למד לימודים תיכוניים, אותם סיים עם תעודת בגרות בהצטיינות.

במהלך תקופה זו עלתה לישראל משפחתו של אנטולי. הם התיישבו בפתח תקווה.

אנטולי סיים את לימודיו, וביום 28.10.1998 התגייס לצה"ל. הוא התנדב לחטיבת גבעתי, ושובץ לפלנ"ט (יחידת עורב, נגד טנקים). במהלך השירות אנטולי השתתף בפעילויות בלבנון ובעזה, הצטיין בכל משימותיו ומפקדיו שלחו אותו לקורס קצינים.

אנטולי סיים בהצלחה קורס קצינים ושב לגבעתי. מתחילת דרכו כקצין הוא בלט כמפקד מוכשר, אשר הוביל והנהיג את חייליו באהבה ובכבוד רב. בהיותו חייל בודד בצה"ל הוא הבין היטב את קשיי פקודיו והקפיד להעניק לחייליו חום משפחתי, ואלה סיפרו על מפקד כריזמטי מאוד, הוגן, שופע ידע מקצועי ויודע להעבירו אליהם בצורה הטובה ביותר.

בסיום שירות החובה המשיך אנטולי לשירות קבע ביחידה. הוא התקדם לדרגת סגן, ותפקידו האחרון היה סגן מפקד פלוגת עורב.

אנטולי נפל בקרב בדוגית שבצפון רצועת עזה ביום י"ג בתמוז תשס"ב (22.6.2002). שבוע לפני כן הוא הוביל את חייליו בעת היתקלות עם מחבלים שביקשו לחדור ליישוב, ובמהלכה נפצע קשה. אנטולי הועבר לבית חולים באשקלון, אך שם נפטר כעבור שבוע.

בהיתקלות נפלו עוד שני חיילים: סמל ראשון חיים יחזקאל גוטמן וסמל אלכס גלדקוב.

אנטולי היה בן עשרים ושתיים בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בסגולה, פתח תקווה. הותיר הורים ואחות.

אחרי נפילתו הועלה אנטולי לדרגת סרן.

אנטולי ושני הנופלים הנוספים באירוע, וכן שני נופלי חטיבת גבעתי מאירוע נוסף, מונצחים באנדרטה המשקיפה אל אזור נפילתם ברצועת עזה. האנדרטה הוקמה סמוך לאנדרטת "חץ שחור", בצד המערבי של כביש 232 ליד קיבוץ מפלסים.

סמ"ר ארבל רייך ז"ל

בן יעל ומשה
נולד ב-י' באייר תשמ"ו , 19/5/1986
התגורר: ביובלים
נפל: בפעילות מבצעית
ב-כ"ו בתמוז תשס"ז , 12/7/2007
שרת: בחטיבת גבעתי
"יחידה: פלנ"ט "דקלה
מקום נפילה: אל בורייג' -מחנה פליטים
באזור: רצועת עזה
נקבר: במשגב
הותיר הורים ושתי אחיות – מורן ועינב

קורות חיים

"בעינייך השתקפות של שמים וים, והרוח שולחת אותך לאין סוף, ככה אהבת את הטבע, ועכשיו אתה כבר חלק מהנוף"

זהו קטע משיר שנכתב והושר ע"י חבר של ארבל ביום ה- 30 לנפילתו.

ארבל יצחק, בנם של משה ויעל, אחיהן הצעיר של מורן ועינב, היה לוחם ביחידת הסיור של חטיבת גבעתי, נהרג בתאריך כ"ו תמוז תשס"ז – 12.07.2007 , במהלך קרב עם מחבלים ברצועת עזה. בן 21 היה בנפלו, 8 חודשים לפני שחרורו מהשירות הסדיר בצה"ל.

ארבל יצחק נולד ביום י' באייר תשמ"ו – 19.05.1986 יום השנה ה-12 לפטירתו של סבו יצחק רייך והוא נקרא על שמו. את השם ארבל נתנו לו על שם הר הארבל השוכן בגליל ואשר סימל בעינינו עוצמה ונוכחות. ואכן כשמו כן הוא, ארבל היה בחור גבוה, חסון, בעל נוכחות, חברותי ומלא חיים.

את השירות הצבאי ראה כמשימה לאומית ועמד על כך כי שירותו יהיה שירות קרבי משמעותי. ארבל היה אהוב בקרב חבריו לצוות, נערץ ע"י חייליו ומוערך ע"י מפקדיו. בדברי ההספד שנשא מפקד היחידה של ארבל נאמר: "לחמת בגבורה ובדבקות במשימה, בראש הכוח תוך מתן דוגמא אישית לשאר חיילי הפלוגה, כפי שהיה בשגרה, כך גם בלחימה ותחת אש. מוזר לדבר על לוחם בלשון עבר, בייחוד על אחד כמוך ארבל, דומיננטי, קר רוח וחבר של כולם. תמיד אפשר היה לראות אותך בראש חייליך, בשגרה ובקרב".

מדברי חבריו של ארבל: "כשחושבים על ארבל, אפשר להבין למה אומרים שאלוהים תמיד לוקח את ה 'הכי הטובים' כי כזה תמיד היית, הכי טוב בכל המובנים, הדבק שמאחד את הצוות ומניע אותו, זה שמארגן את ערבי הצוות והטיולים, מנהיג אמיתי".

"מלבד החור הענק שהותרת בכל אחד ואחד מאיתנו, הותרת חור ענק בצוות. מפקדים באו ומפקדים הלכו, אבל ארבל המנהיג נשאר תמיד".

ארבל נולד וגדל בישוב הקהילתי יובלים. את השכלתו הפורמלית רכש בביה"ס העל יסודי במשגב. ארבל היה ילד מלא אנרגיות, אהב ספורט וכבר בגיל צעיר החל לשחות. כנער שיחק בנבחרת הכדורסל של הפועל משגב ובמהלך שירותו הצבאי השתתף בליגת הכדורסל של יישובי משגב כשחקן בקבוצה של יובלים.

ארבל אהב מוסיקה והקדיש שנים רבות לתיפוף על מערכת תופים וכלי הקשה. היה חובב טבע, טיולים, פעילות אתגרית ונודע בחיבתו למקורות מים ( מעיינות, נחלים, בריכות טבעיות, בורות מים וכו' ). היה אדם חברותי משפחתי, עליז, פעיל, מקורי, מלא חברים, בעל לב רחב אוהב אתגרים, תמיד במרכז העניינים, חושב על כולם דואג, מארגן, שומר על הצדק ועומד על שלו. אהוד ואהוב על חבריו, ציר מרכזי בחברה, אחראי, בעל יושר פנימי וערכים. היה רגיש לזולת, נעים ובעל יכולת לתקשר עם כל אחד (קשישים, ילדים עם צרכים מיוחדים איתם עבד בהתנדבות, עולים חדשים שהכיר במסגרת השירות הצבאי וכ'ו).

ארבל היה הילד שתמיד חלמנו עליו. הוא הביא למשפחה הרבה אושר, גאווה ושמחת חיים. תמיד עם חיוך, חיבוק וצחוקים של "אהלן ומה נשמע". מאז גיוסו לצה"ל היוו ארוחות ליל השבת חוויה משפחתית עבור כולנו כאשר אנחנו נהנים מהסיפורים, הבדיחות והחיקויים של ארבל.

החלל שהותיר ארבל הוא חלל גדול וכואב. קשה לנו חמוד שלנו אך בשבילך החלטנו לשמור על המשפחה, לדאוג שכוח החיים יגבר על כוח השכול, נמשיך הלאה ונדאג שתמיד, תמיד תמשיך להיות חלק מאיתנו.

אוהבים ומתגעגעים

אמא, אבא, מורן, עינב, סבתא שרה וכלבך האהוב ג'אנגו

קישור לאתר שבו מופיעים מעשי ההנצחה לזכר ארבל:

http://memorial.misgav.org.il/soldier_memorial.asp?id=4

שיר עם תמנות על ארבל:

https://www.youtube.com/watch?v=X3mrClWZD0w

סמ"ר חזקי (חיים יחזקאל) גוטמן ז"ל

בן ברכה ויעקב משה
נולד:בבאר שבע
ב-ג' בטבת תשמ"א , 10/12/1980
התגייס: ב 18.7.2000
התגורר:בבית אל
נפל: בפעילות מבצעית
ב-ה' בתמוז תשס"ב , 15/6/2002
שרת: בחטיבת גבעתי
יחידה: פלנ"ט דקלה
תפקיד:חובש
מקום נפילה:דוגית
באזור:רצועת עזה
נקבר:בבית אל
הותיר הורים ושבעה אחים

קורות חיים

חיים יחזקאל נולד בבאר שבע, בן שלישי להוריו "חזקי" בתאריך ג' בטבת התש"ם, ונקרא בפי כל

חזקי היה ילד "צהבהב" ושובב, מלא מרץ ושמחת חיים, כובש את כולם בחיוכו התמידי ובעיניו הכחולות הגדולות. בגיל צעיר עבר עם משפחתו לבית-אל, שם למד בבית הספר היסודי. חלק ניכר מזמנו העביר במגרש הכדורסל. את כתה י"ב סיים בישיבת "בני בנימין" שבבית-אל.

להפתעת כולם הוציא תעודת בגרות מאחר שלא היה תלמיד שקדן, ומשחקי מכבי תל- אביב וחבריו העסיקו אותו יותר מלימודיו. אף על פי כן כאשר הציב לעצמו מטרה, היה משקיע את כל מאמציו כדי להשיג אותה.

החברים היו מרכז עולמו של חזקי. הוא היה מוכן לתת עבורם הכל. בכל מקום שעבר רכש לעצמו חברים חדשים. בית משפחתו הפך להיות בית שני עבור רבים מחבריו. לאחר כתה י"ב למד במכינה הקדם צבאית שבמושב קשת ברמת הגולן

בקיץ תש"ם- אוגוסט 00 התגייס לגבעתי. לאחר גיבוש מפרך התקבל ליחידת ה"עורב". לפני הטירונות נשלח לקורס חובשים, ולכן את הטירונות התחיל עם מחזור גיוס נוב' 00 . בקורס החובשים נאלץ חזקי, לראשונה, לסגל לעצמו משמעת עצמית לימודית גבוהה על מנתלעמוד בדרישות. ואכן הוא סיים את הקורם בהצלחה, תוך שהוא, כרגיל, מתחבב על כל חבריו. בהמשך הפגין מקצועיות, ובהמשך- התמנה לחובש הפלוגתי (חופ"ל)

פלוגתו שהתה במוצב "דוגית" שבצפון רצועת עזה ולמעשה, את רוב שירותו הצבאי עבר בגזרה זו. בדרך כלל לא הייתה פעילות מיוחדת בשטח, והדבר גרם לו עוגמת נפש – משום שהוא רצה "אקשן". החל מאביב תשס"ב הגזרה

. התחממה יום שבת, ה' בתמוז התשס"ב, היה יום של פעילות רבה בגזרה: ידיעות על הטמנת מטענים והתרעות על חדירת מחבלים. בשבת אחר הצהריים יצאה הפלוגה לשטח, כאשר התקבלה התרעה ממוקדת על מחבל המסתתר בבית מסוים. בשטח הסתתרו מספר מחבלים אשר הפתיעו את כוחותינו במכת

אש חזקה ובזריקת רימונים.

בקרב שהתפתח נהרג חזקי וחייל נוסף בשם אלכס. המפקד אנטולי נפצע ונפטר מפצעיו כעבור שבוע.

בביתו שבבית-אל נשארו ההורים ועוד שבעה אחים והרבה מאד חברים הכואבים את אובדנו וממשיכים לשאת את החיוך והאופטימיות אשר קרנו ממנו.

יהי זכרו ברוך.

סמל אלכסיי גלדקוב ז"ל

בן אירנה ואלכסנדר
נולד: ברוסיה
ב-ט"ו בסיון תשמ"ב , 6/6/1982
התגייס: ב- 13.3.2001
התגורר: בבאר שבע
נפל: בפעילות מבצעית
ב-ו' בתמוז תשס"ב , 15/6/2002
שרת: בחטיבת גבעתי
יחידה: פלנ"ט דקלה
תפקיד: חובש
מקום נפילה: דוגית
באזור: השפלה הדרומית והנגב
נקבר: בבאר שבע
הותיר אם – אירנה ואחות – מרינה

קורות חיים

אלכס גנולד בט"ו בסיון תשמ"ב, 6 ביוני 1982 באודיסה שבאוקראינה, עיר חוף על שפת הים השחור בשנה הראשונה לחייו עברה המשפחה ללנינגרד ומשם נסעו לקמצ'טקה הרחוקה והקרה לאחר שאביו התמנה לרב חובל. בכל קיץ לקחו ההורים את אלכס ואת אחותו הגדולה לבקר את הסבתות באודיסה או בלנינגרד, ומידי פעם יצאו להפלגות בספינה של האב. בהיותו בן ארבע נפטר אביו, וזמן קצר לאחר מכן עזבה המשפחה את קמצ'טקה. חלפו ימים, והמשפחה הקטנה למדה להתמודד עם האבדן והמשיכה את חייה בלעדיו בשנת 1993 , כשהיה אלכס בן 11 , עלתה משפחתו ארצה: אמו אירנה, אחותו הגדולה מרינה ואלכס. חבלי קליטתה של המשפחה בארץ לא היו קלים, אך בסופו של דבר רכשה המשפחה חברים וידידים, למדה את השפה והחלה לחוש אהבה וקשר למדינה.

בית הספר הראשון שבו למד אלכס בארץ היה בית ספר "דינור" בחולון, משם עבר לבית ספר "משאבי שדה", ולאחר מכן בחר להגיע לפנימיית "בויאר" בירושלים וללמוד בבית הספר. עם המעבר לירושלים נאלץ אלכס לוותר על הישגיו כשחיין מצטיין ב" הפועל באר שבע" אך מצא לעצמו תחביבים חדשים: מחשבים וכדורסל שאף בהם הצטיין. את ההתעניינות במחשבים הפך אלכס לאחד המקצועות שבהם התמחה בלימודיו והצטיין בו ביותר. בפנימייה ובבית הספר התבלט אלכס כנער בעל כושר מנהיגות ומלא שמחת חיים. הוא סחף אחריו במנהיגותו הטבעית את חבריו, ויחד למדו, בילו ונהנו מהחיים.

אלכס התגייס לצה"ל בקיץ 2001 הוא נבחר להיות לוחם בפלנ"ט "גבעתי", ושירת במוצב "דוגית" שברצועת עזה. גם בצבא כמו בבית הספר התבלט אלכס במנהיגותו החזקה והפך לאחד מעמודי התווך של הצוות. אלכס היה דוגמה ומופת לכל חיילי היחידה. לכל משימה התנדב ראשון וסחף אחריו את כל חבריו. אלכס היה לוחם מעולה, מקצועי ומיומן ושאף תמיד להצטיין. בזכות הקסם האישי הרב שניחן בו, חיוכו הכובש וכושר המנהיגות רכש אלכס חברים רבים ויצר סביבו אווירה נעימה ואוהדת. ידו הייתה מושטת בכל עת לעזור ולסייע בכל תחום. גם בקרב האחרון שבו נפל התגלתה אישיותו המיוחדת של אלכס. אלכס איתר את האויב בפעילות מבצעית בגזרת עזה ורץ קדימה לביצוע המשימה. הוא לחם בעוז ובגבורה תוך גילוי אומץ רב ודבקות במשימה, ובכך סיכל יחד עם חבריו ליחידה פגיעה חמורה באזרחי המדינה.

מפקד היחידה שבה שירת אלכס כתב למשפחתו לאחר מותו: "אלכס היה אדם משכמו ומעלה, מנהיג מלידה שהיווה דוגמה ומופת לכל חיילי היחידה. בכל תחום בכל משימה התנדב תמיד ראשון וסחף אחריו את כל חבריו… ידו הייתה מושטת תמיד בחיבה ובחינניות לעזור ולסייע לכולם…

אנו, מפקדי פלוגת "העורב" וחייליה מצדיעים לאלכס. נזכור תמיד

את אישיותו המיוחדת ואת חברותו האמיצה".

סמ"ר ולרי גנזמן ז"ל

בן נדיה (נדז'דה) וגרגורי
נולד: בביילורוסיה
ב-כ"ג בטבת תשל"ד , 17/1/1974
התגייס: ב 29.12.1992
התגורר: בנצרת עילית
נפל: בפעילות מבצעית
ב-ה' באלול תשנ"ו , 20/8/1996
שרת: בחטיבת גבעתי
יחידה: פלנ"ט "דקלה
תפקיד: מפקד כיתה – מ"כ
מקום נפילה: לבנון
נקבר: בנצרת עילית
הותיר הורים ואח – ולדימיר

קורות חיים

נולד ב 17.1.1974- בעיר בוברוסק בבילרוסיה. הוא התחנך בבית-ספר מדעי בעיר בוברוסק.

ולרי הצטיין בלימודיו וסיים את לימודיו ב 1991- . באותה שנה החליט ולרי לעלות לישראל ומשך אחריו את בני משפחתו. המשפחה התיישבה בנצרת עילית.

ולרי החל את לימודיו בפקולטה להנדסת חשמל בטכניון ובספטמבר 1993 , לאחר שנה וחצי של לימודים, החליט ולרי להפסיק את לימודיו ולהתגייס לצבא, ליחידה קרבית – לגבעתי. בנובמבר 1993 התנדב ולרי ליחידת "עורב" של גבעתי בה סיים מסלול הכשרה של שנה וחצי, ולאחר מכן, מהר מאוד, קודם לתפקיד מ"כ טירונים, ובעקבות כך לסמל מחלקת הסמלים, עליה פיקד עד יום מותו.

ולרי יזם את עליית משפחתו ארצה ושכנע את אחיו, ולדימיר, לבוא בעקבותיהם ולעלות ארצה, אך לא זכה לראות את חלומו מתגשם. ב 20.8.1996- , בעת פעילות מבצעית בלבנון, נפל ולרי ז"ל.

מותו של ולרי, שהתרחש שבוע לפני יציאתו לחופשת שחרור, במארב האחרון, היכה בתדהמה ובכאב את משפחתו וחבריו מהבית, מהלימודים ומהצבא.

סמ"ר דורון אסולין ז"ל

בן עליזה ומאיר
נולד: בישראל
ב-י"ג בתשרי תשמ"ח , 6/10/1987
התגייס ב 12.03.2006
התגורר: בבאר שבע
נפל: בפעילות מבצעית
ב-כ"ד באדר א' תשס"ח , 1/3/2008
שרת: בחטיבת גבעתי
"יחידה: פלנ”ט ”דקלה
מקום נפילה: רצועת עזה
נקבר: בבאר שבע
הותיר הורים ושלוש אחיות

קורות חיים

דורון נולד ב-י"ג תשרי תשמ"ח – 6.10.87 בבאר-שבע, בן בכור להורים עליזה ומאיר. האם עליזה רופאת שיניים, האב מאיר עובד תעשייה אווירית רמתא באר-שבע. לימים נולדו אחיותיו כנרת, אנאל ועדן. דורון גדל והתחנך בבאר-שבע: במשפחתון יוכי, גן מולדת, גן שכם. ביה"ס יסודי ממ"ד "נתיבי – עם". חטיבת ביניים ישיבת בני עקיבא "אוהל שלמה". תיכון בישיבה תיכונית "אמי"ת". בשעות הפנאי התנדב לסייע למד"א. בכיתה י"א יצא עם משלחת רשת אמי"ת לביקור במחנות ההשמדה בפולין, וחזר מזועזע מהמראות במחנות, תנאי החיים, וסיפורי הזוועה שסופרו ע"י ניצולי שואה שהתלוו אליהם. סיור זה חיזק את תודעתו שחייבים להיות חזקים ומאוחדים נגד כוחות הרשע בעולמנו.

דורון סיים בהצלחה 5 יח' בגרות ב-פיזיקה, מתמטיקה, אנגלית, תנ"ך ותושב"ע. דורון אהב ספורט, הצטיין בשחייה, הצטיין באקדמיה לכדור-סל בית"ר באר-שבע. בשנת 1998 בגיל 11 ניצל בנס, כשיצא מאימון כדור-סל במקיף ו', כ-15 דקות לפני קריסת גג אולם הספורט, על שני חבריו הבוגרים, שלומי טולדו ז"ל וליאור קבלו ז"ל. קראטה – חגורה כתומה, היה מגיע לאימונים המפרכים גם בחופשות הקצרות מהצבא. כדורגל – בכל הזדמנות שיש כדור מתארגנים ומשחקים, אוהד של הפועל באר-שבע בכל מצב ובכל זמן, הכרת הארץ – השתתף בצעדות – ירושלים, הנגב, הכנרת, המעיינות, ועוד… טייל בארצנו מהחרמון ועד אילת. טיולי חו"ל – צרפת, שוויץ, איטליה, קפריסין.

לקראת הגיוס עבר מבדקי טייס, גיבוש חובלים (יועד למגמת שייט), גויס לחיל הים, היה בקורס חובלים, ולאחר 6 חודשים החליט שזה לא מספיק קרבי ועזב מרצונו את חיל הים. ביקש להגיע ליחידת "דובדבן", אך קצין המיון במז"י מנע ממנו להגיע לדובדבן. דורון הסכים להגיע ל"חטיבת גבעתי" אך ורק להיות לוחם ב-יחס"ר. שוב עשה טירונות, ומסלול לוחם 14 חודש, בפלנ"ט עורב.

במבצע "חורף חם" ברצועת עזה, הוטל על חטיבת גבעתי, למנוע את ירי הטילים לעבר ישובי הנגב ואשקלון. דורון תיפקד כקלע ונווט חוד והוביל בראש הכוח אל היעד, פאתי ג'יבליה. במהלך הקרב נורתה אש לעבר הכוח, המפקד נפל לאחור מההדף, דורון זיהה את כיוון הירי התרומם, ראה את המחבל צעק "מי זה", כדי לא לפגוע בכוחותינו שהיו בשטח, והספיק לירות לעבר המחבל. אל דורון נורה צרור, כדור פגע בנשק וגרם למעצור, כדור בצוואר, וכדור בעורק הלב הראשי. דורון הרים את היד סימן לצוות שהוא נפגע ונפל. דורון תיפקד כקלע ונווט חוד ונפל ב-1/3/08 כ"ד אדר א' תשס"ח. "יהי זכרו ברוך"

אתר לזכרו דורון:

http://doron-asulin.com/index.php?m=text